Efi's posts

להיות אדם מסתגל

אפי רוזנברג - קואצ'ר


בפוסט זה אשתף אתכם בשיחות שערכתי עם מיכל [שם בדוי] על הרדיפה שלה אחר האושר החמקמק [כדבריה] ועל תובנות מהחוג לפסיכולוגיה

מיכל הגיע אלי כי הרגישה שהיא לא מאושרת בחייה, יא ספרה לי כי העדר האושר גורם לה להרגיש רע עם עצמה, נחותה, מול אחרים הם נראים לה צילומים ברשתות חברתיות, מאוד מאושרים


בשלב מסוים בשיחה, שאלתי את מיכל מה זה עבורה להיות מאושר ?

להיות מאושר, הוא להיות בר מזל, אמרה מיכל

ואיך תוכלי להיות מאושרת? שאלתי

למיכל היתה תפיסה מאוד מגובשת בעניין ... כל אחד יכול להיות מאושר אם רק יחשוב כמה החיים באמת טובים, יביט בחצי הכוס המלאה. ומי שלא חושב כך עדיין, צריך לעשות מאמץ ולתקן את דרכיו.


אתן לך דוגמא אמרה, הבעל שלי מפרנס

נהדר ואבא טוב, אבל הוא לא באמת מבין אותי. ולא ממש מכבד

אותי כי אני לא מצליחה כמוהו בעבודתי.


אם אני אדבר ואקטר עם חברות שלי על הדברים השליליים, אני

מעצימה אותם וסובלת, אני צריכה להתאמץ ולחשוב טוב, ואז יהיה טוב


וזה מצליח לך שאלתי ?

לא ממש השיבה מיכל בחמיצות


כלומר את מצפה מהמאמן האישי שלך [ קאוצ'ר] - לספק לך את חצי הכוס המלאה, ללמד אותך להכיר תודה על כל הטוב שנפל בחלקך

אולי המאמן האישי שלך [קואצ'ר] יעזור לך לבצע מיתוג עצמי ל"אני חושבת חיובי, אני מזמנת לי עולם חיובי". כמו למשל, חולשה היא חוזקה בבגדי עבודה, מאבק הוא הזדמנות.... אם רק תעשי מה שהקוצ'ר ינחה אותך תוכלי להצטרף לברי המזל ולהיות מאושרת


אנחנו ממשיכים בשיחה ואני משתף את מיכל במחשבותיי, אני שואל את מיכל, מדוע עלי להדיר חלק כל כך חשוב מעצמי, את רגשותיי השליליים? ממתי זה לא נכון לחוות תסכול, או חלילה דכדוך קל?




האם לרגש שלילי יש תפקיד בחיינו?


הרגש הוא מצפן פנימי שמסמן לנו ביום-יום מה שלומנו ועוזר לנו להבין איפה אנחנו עומדים וכיצד להתנהל. הרגש מספר לנו מה מתחולל אצלנו בפנים. אם נפגענו, חשוב שנרגיש פגועים כי זה מה שיוביל אותנו לאותת למי שפגע בנו איפה הגבול שלנו.


כאשר אנחנו מנסים להמיר תודעה כואבת (הרגש השלילי), באופן מלאכותי כפי שמציעים לנו מורי הדרך לאושר, אנחנו חווים ירידה בתחושת המסוגלת העצמית כי יש הנחה מודעת או סמויה בדבר המסוגלות שלנו להתמודד. לאמונות ותפיסות עצמיות כאלה, יש השלכות על כל תחומי החיים שלנו, כמו קריירה וזוגיות.


ילד שעובר חוויה שלילית, חש פגוע וכועס, אבל לרוב הוא לא ידע לתקשר את רגשותיו ולכן מגיב בבכי, צעקות או אלימות. ההורה המגונן מגיב כלפיו ב"זה שום דבר", "הכול בסדר", "אל תבכה" – או במילים אחרות "ילד אל תרגיש רע עם עצמך" והכל מתוך כוונות טובות או בגלל פחד מהתמודדות. ההורה המסור מנסה למנוע מהילד תסכול פגיעות כי זה לא נעים לו.


אבל תפקיד ההורה להכין את הילד לחיים – שכוללים הרבה אתגרים ונפילות. ולא רק רגעים של מלמלות ונצנצים. עליו ליצור בילד את "האדם המתגל" זה שיכול לזהות כאב, לשהות בכאב, לתקשר כאב.


נחזור לאדם הבוגר, אם הוא הוכשר להיות "אדם מתמודד" הוא ידע לחיות עם כל מנעד רגשותיו, ולהפיק מהם תועלת גם שהם שליליים.

אם לא הוכשר להיות "אדם מתמודד", כדאי לו ללמוד מאחר כיצד מגיעים לכך, כי התעלמות מיותר ממחצית רגשותיו אינה הדרך לאושר

אני מאמין כי כפי שלמדנו דפוסי חשיבה והתנהגות שאינם מסייעים לנו לחיות נכון את חיינו ולהפיק מהם את המיטב. יש לנו יכולת להשכיח דפוסים כאלו וללמוד במקומם דפוסי התנהגות שיטיבו איתנו, כמו דפוסי חשיבה והתנהגות של "האדם המסתגל"


Featured Posts

Recent Posts

Archive

Search By Tags

Follow Us

  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square